<h1>בה"ג הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף מו.</h2>
והיכא דקדימי ואייתי שתי שערות מקמי זמניהו שומא בעלמא נינהו ועדיין קטן הוא, ולא מיבעיא קמי זמניה אלא אפילו בגו זמניה שומא בעלמא הוא, דאמר רבה הילכתא תוך זמן כלפני זמן.
אמר רבי חלבו אמר רב הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות, רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה גומות אע"פ שאין שערות, ואפילו שתי שערות בגומא אחת, והיכא דאיכא גומות אי איפשר לגומות בלא שערות ומינתר הוא דנתרן. אמר רב דימי מנהרדעא הילכתא חוששין שמא נשרו.
וגבי קטנה לעניין מיאון כי חיישינן היכא דהוו לה קידושין לאחר זמן אי נמי איקדש מעיקרא ואיבעיל לאחר זמן, דהוה ליה חששא לקידושי דאוריתא, אבל איקדש מעיקרא ולא איבעיל לאחר זמן, כיון דחששא לקידושי דרבנן הוא לא חיישינן.
<h2>דף מז.</h2>
ואיזהו סימנה, רבי יוסי הגלילי אומר כשיעלה הקמט תחת הדד, רבי עקיבא אומר כשיטו הדדין, בן עזאי אומר כשתשחור הפטומת, רבי יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ ושוקע ושוהא לחזור. אמר שמואל לא שיעלה הקמט ממש אלא כדי שתחזיר ידה לאחוריה ונראית כשמעלה הקמט תחת הדד. שמואל בדק באמתיה ויהב לה ארבעה זוזי דמי בושתה. מאי עוקץ, אמר שמואל עוקצו של דד.
תנו רבנן אילו הן סימני בגרות, רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משיתקשקשו הדדין, רבי יוחנן בן ברוקה אומר משיכסיף ראש החוטם, משיכסיף אזקינא לה, אלא אמר רב אשי משיפציל ראש החוטם, רבי יוסי אומר משתקיף העטרה, רבי שמעון אומר משנתמעך הכף. וכן היה רבי שמעון בן יוחי אומר שלשה סימנין נתנו חכמים באשה מלמעלה ושלשה מלמטה, פגה מלמעלה, בידוע שלא הביאה שתי שערות, בוחל מלמעלה, בידוע שהביאה שתי שערות, צמל מלמעלה, בידוע שנתמעך הכף, מאי כף, אמר רב הונא מקום תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום כיון שמגדלת מתמעך. שאלו את רבי הלכה כדברי מי, אמר להם הלכה כדברי כולן להחמיר. ר' יוחנן וסביא דאמרי הלכה כדברי כולן להחמיר. משל משלו חכמים באשה, פגה בוחל וצמל. פגה עודה תינוקת, בוחל אילו ימי הנעורים, בזה ובזה אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה, צמל, כיון שבגרה שוב אין לאביה בה רשות. פגה, כדכתיב (שה"ש ב', ג') התאנה חנטה פגיה. בוחל אילו ימי הנעורים, כדתנן (מעשרות פ"א מ"ב) התאינים משיבחילו, ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משילבין ראשיהם. איבעית אימא מהכא (זכריה י"א, ח') ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי. צמל, כמאן דאמר יצתה מליאה.
<h2>דף מז:</h2>
ואי הויא בת עשרים ולא אייתי שתי שערות לא חולצת ולא מתייבמת, דתנן בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות יביאו ראייה שהיא בת עשרים והיא איילונית לא חולצת ולא מתייבמת, וכן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראייה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם.
בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות יביאו ראייה שהיא בת עשרים שנה, והיא איילונית, לא חולצת ולא מתייבמת. בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראייה שהוא בן עשרים שנה והוא הסריס, לא חולץ ולא מייבם. ורמינהי אחד בן תשע שנים שלא הביא שתי שערות ואחד בן עשרים שלא הביא שתי שערות, אמר רבי שמואל בר יצחק אמר רב לא קשיא, כאן שנולדו בו סימני סריס וכאן שלא נולדו בו סימני סריס. אמר רבא דיקא נמי דקא תני הוא הסריס, ש"מ. וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה, תני ר' חייא עד רוב שנותיו. כי אתו לקמיה דרבי חייא אי בארי אמר להו זילו אכחשוה, אי כחיש אמר להו זילו אבריוה, דהני סימנין זימנין דאתו מחמת כחישותא וזימנין דאתו מחמת בריותא.
אמר רב הילכתא ככל הני פירקין מעת לעת, ועולא אמר דתנן תנן ודלא תנן לא תנן. בשלמא לעולא היינו דעד הכא קתני יום אחד והכא לא קתני יום אחד, אלא לרב ליתני, ועוד תניא רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אליעזר שנת עשרים שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא שנת עשרים לכל דבריה, הורה רבי בלוד שנת שמונה עשרה שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא שנת שמונה עשרה לכל דבריה. בשלמא רבי ורבי יוסי בן כיפר לא קא קשיא הא כבית שמאי הא כבית הילל, אלא לרב קשיא, תנאי היא דתניא שנה האמורה בקדשים ושנה האמורה בבתי ערי חומה ושתי שנים שבשדה אחוזה ושש שבעבד עברי ושבבן ושבבת כולן מעת לעת. אמר רבי יצחק בר נחמני א"ר אלעזר (מ"ח.) הלכה כרבי יוסי בן כיפר שאמר משום רבי אליעזר. אמר רבי זירא אי זכאי איסק ואיגמרה לשמעתא מפומה דמרא, כי סליק, אשכחיה לרבי אלעזר א"ל אמר מר הלכה כרבי יוסי בן כיפר, אמר ליה מסתברא כוותיה אמרי, מדכוליה פירקין קתני יום אחד והכא לא קתני ש"מ מסתברא כוותיה.
<h2>דף מח:</h2>
בא סימן התחתון עד שלא יבא העליון או חולצת או מתייבמת. דכולי עלמא מיהת אתחתון סמכינן, מנהני מילי, אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא (במדבר ה', ו') איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד, אימא או האי או האי, כאיש מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון. תניא נמי הכי אמר ר' אלעזר ברבי צדוק כך היו מפרשין ביבני כיון שבא תחתון שוב אין משגיחין על העליון. תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר בנות כרכין תחתון ממהר לבא מפני שרגילות במרחצאות, בנות כפרים עליון ממהר לבא מפני שטוחנות בריחים, רבי שמעון בן אלעזר אומר [בנות עשירים] צד ימין ממהר לבא מפני שנישוף באפקריסתן, בנות עניים צד שמאל ממהר לבא מפני ששואבות עליו כדי מים, דבר אחר מפני שנושאות אחיהן על גססיהן.
תנו רבנן כל הנבדקות נבדקות על פי נשים, וכן היה רבי אליעזר מוסר לאשתו ורבי ישמעאל מוסר לאמו, רבי יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן, תוך הפרק אין נשים בודקות אותן שאין משיאין ספיקות על פי נשים, רבי שמעון אומר אף תוך הפרק נשים בודקות אותן. ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל, כיצד, גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ, אבל אין נאמנת לומר קטנה היא שתמאן גדולה היא שתחלוץ.
<h2>דף נב.</h2>
תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה, או חולצת או מתיבמת. תינוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן.
<h2>דף נב:</h2>
שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום כמה שיעורן, כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי רבי ישמעאל, רבי אלעזר אומר כדי לקרוץ בציפורן, רבי עקיבא אומר כדי שיהו ניטלות בזוג. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר.
